טכנולוגיית הדפסה תלת-ממדית החלה בשנת 1980 בארצות הברית, והיתה ידועה או בשימוש על ידי אנשים בשנת 2015 בשל יכולת ההרחבה והיצירתיות שלה. לממשלת סין יש את הכוונה גם לתחומים חדשים אלה. משרד התעשייה וטכנולוגיות המידע (MIIT) פרסמה רשמית את התוכנית הלאומית לקידום פיתוח תעשיית התוספים התעשייתיים (2015-2016) במרץ, שהציעה כי הכנסות המכירות של תעשיית הייצור התוספי (או הדפסה תלת-ממדית) צריכות להגיע לצמיחה מהירה של יותר מ -30% בשנה. מדפסות תלת-ממדיות שנקראות עובדות ב בדומה למדפסות רגילות, אך עם חומרים שונים. בעוד שמדפסות רגילות משתמשות בדיו ונייר, מדפסות תלת מימד משתמשות במתכת, קרמיקה, פלסטיק, חול וחומרי הדפסה אחרים. המדפסת מחוברת למחשב ונשלטת על ידי מחשב כדי להוסיף שכבות של חומרי הדפסה זה על גבי זה, ובסופו של דבר להפוך את התוכנית במחשב לאובייקט אמיתי. כיום, ישנן טכנולוגיות רבות ושונות להדפסה תלת -ממדית. הדרך שבה הם עשויים מחומרים זמינים ובונים חלקים בשכבות שונות. חומרי הדפסה תלת מימדיים הנפוצים כוללים סיבי זכוכית ניילון, חומר ניילון עמיד, חומר אבן, חומר אלומיניום, סגסוגת טיטניום, נירוסטה, מתכת כבדה, חומר גומי. הטכנולוגיה המרכזית בשוק היא טכנולוגיית התצהיר מותך (FDM), המשתמשת בתרמופלסטיקה, מתכות מערכת אוקטיות וחומרים אכילים. מדפסות תלת מימד המבוססות על סיבי חום בטכנולוגיית FDM והכנת תרמופלסטיקים נוזליים למחצה על פי הקואורדינטות שנקבעו מראש על ידי תוכנה, והדפיס חלקים שכבה אחר שכבה מלמטה למעלה. טכנולוגיית FDM אינה משתמשת בכימיקלים או אבקות בתהליך ההדפסה, שאינו ידידותי לסביבה בלבד, אך גם קל לשימוש במשרד או בבית.
