שלישית, המאפיינים של טורבינות רוח
הרוח היא סוג של אנרגיה אקראית. אנחנו צריכים להשתמש באנרגיית הרוח כדי לייצר חשמל וללכוד אנרגיית רוח. אנרגיית הרוח יכולה להיות גדולה עד אין קץ. תחת מאפיין זה, גם אם המהירות המותרת אינה בשימוש, אפילו מאוורר טוב ייפגע. האוהדים כיום משמשים בדרך כלל לייצור חשמל, כולם בחלל הפלט של 3M / S ~ 60M / S.
התקני הגבלת המהירות הבאים משמשים בדרך כלל:
(1) מרחק סלורי (גובה צנטריפוגלי)
זוהי שיטת בקרת הלהב המתקדמת יותר. כאשר הרוח באה, הלהבים מעוצבים כדי ליצור התנגדות, כך שרוב אנרגיית הרוח נצרכת בקצה הלהב, המגבילה את תפוקת האנרגיה.
(2) זנב מתקפל
(3) האף של האף (או הצד העליון): כאשר הרוח חזקה, לדחוף ולהימנע הרוח.
כל שלוש שיטות שליטה מעל להב יש את החסרונות של אמינות ירודה ללבוש קל של רכיבים הקשורים מאוורר.
(4) להבי דוכן
להבי הדוכן היו במקור טורבינות רוח גדולות ששימשו כדי להגדיר את המגרש.
הלהבים של אוהדי הסדרה HY לאמץ את הלהבים דוכן עשוי מחומר ניילון עשוי טמפרטורה גבוהה ולחץ גבוה, אשר חופשיים ממצב מהירות המסורתי המסורתית לשלוט על כוח מכני מנקודת מבט אווירודינמית.
פגמים. המבנה המיוחד של סוג העלה הלהב עושה את זה להשתמש בכוח השלילי של קצה להב להגביל את מהירות סיבוב הלהב כאשר הרוח גדולה. מהר יותר את מהירות קצה, חזק יותר את הלחץ השלילי ואת תדירות רטט גבוהה שנוצר, ואת העלה גמיש
הסרט מסוגל לפרק תנודות בתדר גבוה כדי למנוע נזק לקצה. במקביל, הבלם האלקטרומגנטי משמש, שהוא מהיר יותר מאשר לעצור את הבלם מכני, ואת המאוורר ניתן לעצור בערך 3 ~ 6 שניות. ערך טיפות ערך, לא
התפוקה הנוכחית.
בלמים אלקטרומגנטיים + בקרת דוכן = הגנה מפני רוח





